דוקטורט במדעי הרפואההטכניון, 25 שנה במערכת הבריאות
איך זה עובד
תהליך אישי של שלושה חודשים, שמשלב שלושה תחומים שעובדים יחד. כל אחד מהם לבד לא מספיק.
תזונה
שינוי הדרגתי באוכל, שמתאים לשגרה שלכם ולא דורש לוותר על כל מה שאתם אוהבים.
תנועה
פעילות גופנית שבונה כוח וביטחון, מהנקודה שבה אתם נמצאים היום.
מיינדסט
כלים מנטליים להתמדה, גם בימים הקשים. כי כשהרגליים מתעייפות, הראש ממשיך לעבוד.
3 חודשים של ליווישעה בשבוע שמוקדשת לכםמפגשים בזום או פרונטלית
הגישה שלי
ארבעה עקרונות שמנחים כל תהליך שאני מלווה.
הרגלים, לא כוח רצון
מוטיבציה היא רק חלק קטן מהמסע. הסוד האמיתי הוא בבניית הרגלים קטנים שמחזיקים מעמד, גם בימים קשים.
מבוסס מדע, לא טרנדים
עם דוקטורט במדעי הרפואה ו-25 שנה בעולם הבריאות, אני יודעת להבדיל בין מה שבאמת עובד למה שרק נשמע טוב.
אין שיטה אחת שמתאימה לכולם
כל תהליך מותאם אישית לאדם שנמצא מולי: לקצב שלו, לחיים שלו ולמטרות שלו.
בוחרים את הקושי שלכם
קושי יש תמיד. יש את הקושי שבאימון ובאכילה נכונה, ויש את הקושי שבעודף משקל, בעייפות מתמדת ובבריאות שמתדרדרת. אתם בוחרים איזה קושי ילווה אתכם.
למי זה מתאים
הליווי מתאים לכם אם אתם יכולים לפנות לעצמכם שעה בשבוע במשך שלושה חודשים, ואם אתם מזהים את עצמכם כאן:
ניסיתם כבר כמה דיאטות ותוכניות אימון. בהתחלה זה עבד, אבל אחרי זמן קצר הפסקתם, המשקל חזר, ולפעמים אפילו נשארתם עם יותר קילוגרמים משהתחלתם.
אתם בני 40 ומעלה, ומרגישים שהגיע הזמן לשים את עצמכם במקום הראשון.
אתם בטוחים שהבעיה היא חוסר משמעת עצמית, אבל לרוב הבעיה היא שהשיטה שניסיתם פשוט לא התאימה לכם.
אתם רוצים שינוי הדרגתי בתזונה ובפעילות גופנית שבאמת מחזיק לאורך זמן, לא עוד דיאטת בזק.
מי אני
נעים להכיר, אני שרון. המסע שלי תמיד נע על התפר שבין מדע מדויק לעוצמה מנטלית ופיזית.
את דרכי האקדמית עשיתי בטכניון בשלושה תארים: החל מתואר ראשון בלימודי ביולוגיה ועד לדוקטורט במדעי הרפואה. את המחקר ביצעתי במעבדתו של חתן פרס נובל, פרופ' אברהם הרשקו, שם לקחתי חלק בהנחייתו במחקר פירוק חלבונים בתא המשפיע על בקרת חלוקת התא.
זהו מחקר בסיסי פורץ דרך שתחילתו בתחילת שנות השבעים, שסיפק לעולם הרפואה בסיס להבנת מחלות רבות ובראשן מחלת הסרטן, והוביל בהמשך לפיתוח תרופות מצילות חיים במחלת הסרטן, ולאבחון מוקדם של מחלות מוח ניווניות.
אם יש דבר שלמדתי בשנים ארוכות במעבדה, זה שפריצות דרך לא קורות ביום אחד. מדע אמיתי מבוסס על ניסוי ותהייה. הוא דורש ממך להגיע לקיר, לחשב מסלול מחדש, לא להרים ידיים כשאין תשובה מיידית, ולחזור שוב ושוב עד שמפצחים את האתגר.
את אותה גישה בדיוק לקחתי איתי מעולם המחקר אל עולם הספורט.
כשהתחלתי לרכוב על אופני כביש, הפחדים והמחסומים הפיזיים אמרו לי לוותר, אבל בחרתי להתמיד. השיא הגיע כשחציתי את הארץ במסע רכיבה מהקריות ועד לאילת בשלושה ימים רצופים. שם, 40 קילומטר לפני קו הסיום כשהגוף דרש לעצור, הבנתי את מה שאני מאמינה בו בכל לבי:
כשהרגליים מתעייפות, הראש הוא זה שממשיך לעבוד.
אני מאמינה שאין אתגר שעומד בפני התמדה, חשיבה מכוונת מטרה וכוח רצון, בין אם זה בפיצוח מנגנון ביולוגי מורכב, באימון פיזי מפרך, או בחיים עצמם.
ההמלצה תישלח אליי בוואטסאפ, ואחרי קריאה היא תעלה לאתר.
בלוג
מחשבות, מחקרים וכלים פרקטיים על הרגלים, תנועה, תזונה והדרך שבה אנחנו מדברים לעצמנו.
חמלה עצמית
חמלה היא לא ויתור
הרבה אנשים שומעים את המילה "חמלה" וחושבים על משהו רך, כמעט חלש. אבל חמלה אמיתית היא לא חולשה — היא אחת הדרכים הכי יציבות להמשיך גם כשקשה.
חמלה עצמית
מי מדבר שם בפנים?
כמעט לכולנו יש קול פנימי שמופיע בדיוק ברגעים שבהם משהו לא הולך כמו שתכננו.
חמלה עצמית
הקול הראשון אחרי פספוס
יום שלא הלך כמו שתכננתם. אולי פספסתם אימון, אכלתם אחרת ממה שרציתם, או פשוט לא עמדתם במה שהבטחתם לעצמכם.
תנועה ולחץ
מה קורה בגוף בעת לחץ או מצוקה?
לפעמים הגוף לא צריך עוד משימה ברשימה. הוא צריך דרך לפרוק עומס.
תזונה
ארוחה אחת לא קובעת הכול
מכירים את זה שארוחה אחת "לא לפי הכללים" גורמת לכם להרגיש כאילו כל התהליך הלך לאיבוד?
תנועה
קרדיו או משקולות? אולי זו לא השאלה הנכונה
השאלה היא לא אם קרדיו עדיף על משקולות. השאלה היא מה הגוף שלכם צריך עכשיו — יותר סיבולת, יותר כוח, או שילוב ביניהם.
הרגלים
המכשול שלא רואים
בערב אתם מחליטים: "מחר אני מתחיל". בבוקר, הכול נשאר בדיוק כמו שהיה.
סביבה ותמיכה
לא חייבים לעשות שינוי לבד
שינוי אישי כמעט אף פעם לא מתקיים לבד. הוא קורה בתוך בית, משפחה, חברים, עבודה והרגלים שכבר קיימים סביבכם.
מוטיבציה
המוטיבציה שלא נעלמת אחרי שבוע
בהתחלה יש דחיפה חזקה: החלטה, אנרגיה, תחושה שהפעם זה באמת יקרה. ואז, אחרי כמה ימים, המוטיבציה מתחילה לרדת.
התמדה
היום שאחרי ההתלהבות
אחרי ההתלהבות מגיעים הימים הרגילים. לא דרמה, לא נפילה — פשוט יום שאין בו ניצוץ מיוחד, ועדיין צריך להמשיך.
חמלה עצמית
חמלה היא לא ויתור
הרבה אנשים שומעים את המילה "חמלה" וחושבים על משהו רך, כמעט חלש. אבל חמלה אמיתית היא לא חולשה — היא אחת הדרכים הכי יציבות להמשיך גם כשקשה.
חמלה כלפי עצמכם לא אומרת להגיד "הכול בסדר" ולהתעלם. היא אומרת לעצור רגע, לראות שהיה לכם קשה, ולהגיב לעצמכם בצורה שלא שוברת אתכם עוד יותר.
לפי החוקרת כריסטין נף, חמלה עצמית כוללת שלושה דברים פשוטים: לדבר לעצמכם בצורה פחות שיפוטית, לזכור שטעויות הן חלק מלהיות בני אדם, ולתת מקום לתחושה הלא נעימה בלי להיבלע בתוכה.
במקום "איזה כישלון אני", אפשר לומר: "זה היה רגע קשה, אבל הוא לא מגדיר אותי".
זו לא דרך להתחמק מאחריות. להפך — זו דרך לחזור לעצמכם מהר יותר, בלי להישאר תקועים באשמה.
כשחמלה נשארת רק סיסמה, היא לא באמת עוזרת. אבל כשהיא הופכת לתגובה יומיומית — היא יכולה להיות כלי אמיתי להתמדה.
חמלה היא לא פינוק. היא לא לוותר לעצמכם. היא מה שעוזר לכם להמשיך לנסות גם אחרי יום פחות טוב.
מתי בפעם האחרונה הייתם לצד עצמכם בקושי, במקום נגד עצמכם?
בפוסטים הבאים נדבר על איך חמלה נראית בפועל — ברגעים שבהם המבקר הפנימי מתחיל לדבר.
מקור:Neff, K.D. (2003). Self-compassion: An alternative conceptualization of a healthy attitude toward oneself. Self and Identity, 2(2), 85-101.
חמלה עצמית
מי מדבר שם בפנים?
כמעט לכולנו יש קול פנימי שמופיע בדיוק ברגעים שבהם משהו לא הולך כמו שתכננו.
הוא יכול להגיע אחרי טעות בעבודה, אחרי משפט שאמרתם ולא אהבתם, או אחרי יום שבו לא עמדתם בתכנון. פתאום הוא שם: חד, מהיר, ולפעמים מאוד לא נדיב.
הפסיכולוג פול גילברט, שפיתח את גישת הטיפול הממוקד בחמלה, קורא לו "המבקר הפנימי". במקור, התפקיד שלו הוא להגן עלינו — כמו מערכת אזעקה שמנסה להזהיר מפני סכנה.
הבעיה היא שהמערכת הזו לא תמיד יודעת להבדיל בין סכנה אמיתית לבין טעות אנושית. מבחינתה, גם פספוס קטן יכול להפעיל אזעקה חזקה מדי.
וכשהמבקר הפנימי פועל בעוצמה כזו, הוא לא באמת מקדם אותנו. הוא בעיקר מכווץ, מלחיץ, ולפעמים גורם לנו להפסיק לנסות.
חשוב לזכור: זה לא אומר שמשהו לא בסדר בכם. זה מנגנון ישן שמנסה לעזור — רק בדרך שלא תמיד מתאימה.
איך המבקר הפנימי נשמע אצלכם — יותר כמו קול שמזהיר, או כמו קול שתוקף?
בפוסט הבא נראה איך אפשר להתחיל לענות לו אחרת — לא להשתיק אותו בכוח, אלא להכניס פנימה קול נוסף, יציב וחומל יותר.
מקור:Gilbert, P. (2014). The origins and nature of compassion focused therapy. British Journal of Clinical Psychology, 53(1), 6-41.
חמלה עצמית
הקול הראשון אחרי פספוס
יום שלא הלך כמו שתכננתם. אולי פספסתם אימון, אכלתם אחרת ממה שרציתם, או פשוט לא עמדתם במה שהבטחתם לעצמכם.
ואז מגיע הקול הראשון: "שוב פעם אני. אין לי משמעת. למה אני לא מצליח/ה פשוט לעמוד בזה?"
הרבה פעמים נדמה לנו שאם נהיה קשים עם עצמנו, זה יעזור לנו "להתאפס". אבל בפועל, ביקורת חריפה בדרך כלל לא מחזירה אותנו למסלול — היא רק מוסיפה אשמה ולחץ.
החוקרת כריסטין נף מצאה שתגובה חומלת לכישלון לא גורמת לאנשים לוותר. להפך — היא יכולה לעזור להם להמשיך, כי היא מורידה את עוצמת האיום ומאפשרת לחזור לפעולה.
חמלה לא אומרת להתעלם ממה שקרה. היא אומרת לשאול: מה יעזור לי עכשיו לחזור צעד אחד קדימה?
בעבודה שלי עם מתאמנות ומתאמנים אני רואה את זה שוב ושוב: מי שמתקדם לאורך זמן הוא לא בהכרח מי שמלקה את עצמו אחרי כל פספוס, אלא מי שלומד לעצור, להבין, ולחזור בעדינות למסלול.
בפעם הבאה שתפספסו — איזה קול תרצו לשמוע ראשון: קול שמעניש, או קול שעוזר לחזור?
אם אתם רוצים ללמוד לבנות קול פנימי שמחזיר אתכם למסלול במקום להרחיק אתכם ממנו — אני כאן.
מקור:Neff, K.D. (2003). Self-compassion: An alternative conceptualization of a healthy attitude toward oneself. Self and Identity, 2(2), 85-101.
תנועה ולחץ
מה קורה בגוף בעת לחץ או מצוקה?
לפעמים הגוף לא צריך עוד משימה ברשימה. הוא צריך דרך לפרוק עומס.
בעת לחץ ממושך, רמת הקורטיזול - הורמון הלחץ - נשארת גבוהה בגוף. מחקר בן שנה שעקב אחרי 130 מבוגרים מצא שקבוצה שהתאמנה אירובית 150 דקות בשבוע הראתה ירידה מדידה ברמת הקורטיזול הבסיסית, בהשוואה לקבוצת ביקורת שלא שינתה את הרגלי הפעילות שלה.
כלומר, אימון לא רק עוזר להירגע באותו רגע. לאורך זמן, הוא יכול לעזור לגוף להגיב אחרת ללחץ הבא.
אצל לא מעט אנשים, זה בדיוק מה שקורה: האימון הופך גם לדרך להירגע — ולא רק לכלי לירידה במשקל.
מתי בפעם האחרונה אימון סידר לכם משהו בראש, לא רק בגוף?
אם אתם רוצים להפוך תנועה לעוגן קבוע יותר בתוך ימים עמוסים — אני כאן.
מקור:Gianaros, P.J., et al. (2026). Effects of a year-long aerobic exercise intervention on neuroendocrine, autonomic, and neural correlates of stress, emotion, and cardiovascular disease risk in midlife adults. Journal of Sport and Health Science. https://doi.org/10.1016/j.jshs.2026.101135
תזונה
ארוחה אחת לא קובעת הכול
מכירים את זה שארוחה אחת "לא לפי הכללים" גורמת לכם להרגיש כאילו כל התהליך הלך לאיבוד?
אבל ברוב המקרים, לא הארוחה עצמה היא זו שמקלקלת את התהליך. מה שמקשה באמת הוא המחשבה שמגיעה אחריה: "כבר הרסתי, אז שיהיה כבר".
חוקרי האכילה ג'נט פוליווי ופיטר הרמן בדקו איך אנשים מגיבים כשהם מרגישים ש"שברו דיאטה".
הם מצאו שאצל אנשים שמחזיקים בכללים נוקשים מאוד, חריגה אחת עלולה להרגיש כמו כישלון מוחלט — ומשם קל יותר לוותר ולהמשיך לאכול בלי גבול. אצל אנשים שמאפשרים לעצמם יותר גמישות, אותה חריגה נשארת פשוט חריגה אחת, ואפשר לחזור למסלול בלי דרמה.
ארוחה פחות מאוזנת היא לא כישלון. היא רק רגע אחד בתוך תהליך שלם.
אני רואה את זה הרבה: מי שמצליח לשמור על תזונה מאוזנת לאורך זמן הוא לא בהכרח מי שמחמיר עם עצמו הכי הרבה, אלא מי שיודע להשאיר לעצמו מרווח אנושי בתוך התהליך.
אז רגע לפני שאתם מגדירים לעצמכם עוד כלל נוקשה, שאלו את עצמכם: האם הוא באמת עוזר לכם להתמיד, או רק גורם לכל חריגה להרגיש כמו כישלון?
אם אתם רוצים ללמוד לחזור למסלול בלי להפוך כל חריגה לכישלון — אני כאן.
מקורות:Herman, C.P., & Polivy, J. - מחקרים על ריסון תזונתי ותופעת אכילה מוגברת אחרי הפרת דיאטה. Herman, C.P., & Mack, D. (1975). Restrained and unrestrained eating. Journal of Personality, 43(4), 647-660.
תנועה
קרדיו או משקולות? אולי זו לא השאלה הנכונה
השאלה היא לא אם קרדיו עדיף על משקולות. השאלה היא מה הגוף שלכם צריך עכשיו — יותר סיבולת, יותר כוח, או שילוב ביניהם.
אבל הגוף לא עובד לפי מחנות. הוא צריך גם לב חזק וגם שרירים חזקים — וכל אחד מהם נותן לו משהו אחר.
אימון אירובי משפר את היכולת של הלב, הריאות וכלי הדם לעבוד טוב יותר לאורך זמן. אימוני כוח, לעומת זאת, עוזרים לבנות ולשמר מסת שריר, לשפר יציבה, לחזק עצמות ולהקל על פעולות יומיומיות.
מחקר מבוקר שהשווה בין אימון אירובי בלבד, אימון כוח בלבד ושילוב של השניים, אצל מבוגרים בעודף משקל וישיבה מרובה, מצא שרק קבוצת השילוב שיפרה בו-זמנית גם את כושר הלב-ריאה וגם את הכוח השרירי, ואף הראתה ירידה בלחץ הדם - שלא נראתה באף אחת מהקבוצות שהתאמנו רק סוג אחד.
כלומר, זה לא או-או. זה גם וגם — רק במינון שמתאים למטרה, לגוף ולשגרה שלכם.
בפועל, רבים נצמדים למה שמרגיש להם מוכר: רק קרדיו כי זה מרגיש "שורף יותר", או רק משקולות כי זו הדרך שהם מכירים להתחזק. אבל דווקא השילוב בין השניים הוא זה שבדרך כלל יוצר בסיס יציב יותר לבריאות, לכושר ולהתמדה.
אז לפני שאתם מחליטים מה "עדיף", שאלו את עצמכם שאלה אחרת: מה חסר לגוף שלי כרגע — יותר סיבולת, יותר כוח, או שילוב מאוזן של שניהם?
אם אתם רוצים להבין מה יעזור לכם להתמיד בתנועה שמתאימה באמת לחיים שלכם — אני כאן.
מקור:Schroeder, E.C., Franke, W.D., Sharp, R.L., & Lee, D. (2019). Comparative effectiveness of aerobic, resistance, and combined training on cardiovascular disease risk factors: A randomized controlled trial. PLOS ONE, 14(1), e0210292. https://doi.org/10.1371/journal.pone.0210292
הרגלים
המכשול שלא רואים
בערב אתם מחליטים: "מחר אני מתחיל". בבוקר, הכול נשאר בדיוק כמו שהיה.
הרבה פעמים זה לא עניין של כוח רצון. זה עניין של מרחק. כמה צעדים מפרידים בין מה שתכננתם לעשות לבין הפעולה עצמה.
נעלי ספורט ליד הדלת ולא בתוך הארון. בקבוק מים על השולחן ולא בתיק. משקולות קטנות בסלון ולא במחסן. ככל שהפעולה זמינה יותר, כך גדל הסיכוי שהיא באמת תקרה.
הרבה פעמים, השינוי לא מתחיל בעוד מוטיבציה. הוא מתחיל בסידור קטן של הסביבה — כך שהיא תעבוד לטובתכם ולא נגדכם.
מה הדבר הקטן בסביבה שלכם שיכול להפוך את ההרגל הבא לקצת יותר קל?
אם אתם רוצים להפוך שינוי לפחות תלוי בכוח רצון ויותר נתמך בשגרה — אני כאן.
סביבה ותמיכה
לא חייבים לעשות שינוי לבד
שינוי אישי כמעט אף פעם לא מתקיים לבד. הוא קורה בתוך בית, משפחה, חברים, עבודה והרגלים שכבר קיימים סביבכם.
אנחנו אוהבים לחשוב ששינוי הוא עניין אישי לגמרי, אבל הסביבה שלנו משפיעה הרבה יותר ממה שנדמה. מחקרים של ניקולס כריסטאקיס וג'יימס פאולר הראו שהתנהגויות והרגלים יכולים להתפשט בין אנשים קרובים — גם כשאנחנו לא שמים לב לזה.
וזה אומר דבר פשוט: לא חייבים להחזיק את כל השינוי לבד. לפעמים לשתף אדם אחד קרוב, לבקש תמיכה או ליצור סביבה שמבינה את המטרה — זה חלק מהתהליך עצמו.
בפועל, אפילו אדם אחד שיודע, מעודד או פשוט לא מקשה — יכול להפוך את הדרך לקצת פחות לבד.
מי בסביבה שלכם יכול להיות חלק מהשינוי — ולא רק לעמוד לידו מבחוץ?
אם אתם רוצים להבין מי ומה יכולים לתמוך בשינוי שלכם, במקום להחזיק הכול לבד — אני כאן.
מקור:Christakis, N.A., & Fowler, J.H. (2007). The Spread of Obesity in a Large Social Network over 32 Years. New England Journal of Medicine, 357(4), 370-379.
מוטיבציה
המוטיבציה שלא נעלמת אחרי שבוע
בהתחלה יש דחיפה חזקה: החלטה, אנרגיה, תחושה שהפעם זה באמת יקרה. ואז, אחרי כמה ימים, המוטיבציה מתחילה לרדת.
זה לא אומר שאתם לא רציניים. הרבה פעמים זה אומר שהמוטיבציה נשענת על משהו חיצוני מדי: "צריך", "אמרו לי", "אני חייב". לפי תאוריית ההכוונה העצמית של דסי וריאן, מוטיבציה שמחזיקה לאורך זמן קשורה יותר לתחושה שהבחירה היא שלכם, שאתם מתקדמים, ושיש לכם תמיכה או חיבור סביב התהליך.
אז אם המוטיבציה נעלמת, זה לא סימן שנכשלתם. זו הזמנה לבדוק מה חסר עכשיו: יותר בחירה, יותר תחושת התקדמות, או יותר תמיכה בדרך.
מהניסיון שלי, כשהמטרה מרגישה שייכת לכם — ולא רק כמו עוד חובה ברשימה — הרבה יותר קל להמשיך גם אחרי שההתלהבות הראשונית יורדת.
מה חסר לכם עכשיו יותר: תחושת בחירה, תחושת התקדמות או מישהו שיחזיק אתכם בדרך?
אם אתם רוצים למצוא את מה שיחזיק אתכם גם אחרי שההתלהבות יורדת — אני כאן.
מקור:Deci, E.L., & Ryan, R.M. (2000). The "what" and "why" of goal pursuits: Human needs and the self-determination of behavior. Psychological Inquiry, 11(4), 227-268.
התמדה
היום שאחרי ההתלהבות
אחרי ההתלהבות מגיעים הימים הרגילים. לא דרמה, לא נפילה — פשוט יום שאין בו ניצוץ מיוחד, ועדיין צריך להמשיך.
אנג'לה דאקוורת' חקרה מה עוזר לאנשים להתמיד במטרות ארוכות טווח. היא מצאה שזה לא רק כישרון או התלהבות של התחלה, אלא שילוב של עניין מתמשך ועקביות — גם כשהדרך כבר פחות מרגשת.
וזו נקודה חשובה: הימים הרגילים הם לא סימן שמשהו התקלקל. הם בדיוק המקום שבו נבנית התמדה אמיתית.
כאן נבנית עקביות אמיתית: לא ברגעים שבהם הכול זורם, אלא דווקא בימים הפשוטים, כשהבחירה להמשיך פחות מרגשת ויותר שקטה.
איפה אתם נמצאים עכשיו — עדיין בהתלהבות של ההתחלה, או כבר בשלב שבו צריך לבנות עקביות שקטה?
אם אתם רוצים לבנות דרך שאפשר להמשיך בה גם בימים הרגילים — אני כאן.
מקור:Duckworth, A.L., Peterson, C., Matthews, M.D., & Kelly, D.R. (2007). Grit: Perseverance and passion for long-term goals. Journal of Personality and Social Psychology, 92(6), 1087-1101.
שאלות נפוצות
כמה זמן נמשך הליווי?
שלושה חודשים, עם מפגש של שעה בשבוע. זה מספיק זמן כדי לבנות הרגלים שנשארים, ולא רק לראות תוצאה ראשונה.
איפה נפגשים?
בזום או פרונטלית, לפי מה שנוח לכם.
זו עוד דיאטה?
לא. אין תפריט קשיח ואין איסורים. בונים יחד שינוי הדרגתי בתזונה ובתנועה, שמתאים לשגרה שלכם ויכול להחזיק לאורך זמן.
אני לא בכושר בכלל. זה מתאים לי?
כן. מתחילים מהנקודה שבה אתם נמצאים היום ומתקדמים בקצב שלכם.
מוכנים להתחיל?
כתבו לי בוואטסאפ או התקשרו. נקבע שיחת היכרות קצרה ונראה יחד איך אפשר לעזור.
Healthy habits that stay with you for the long run.
Science-based coaching in nutrition, movement and mindset, at a pace that fits you and your life. No crash diets, and no starting over every few months.
PhD in Medical SciencesTechnion, 25 years in healthcare
How it works
A personal three-month process that brings together three areas working as one. None of them is enough on its own.
Nutrition
Gradual changes to how you eat that fit your routine, without giving up everything you love.
Movement
Physical activity that builds strength and confidence, starting from where you are today.
Mindset
Mental tools for staying consistent, even on the hard days. When your legs get tired, your mind keeps going.
3 months of coachingOne hour a week just for youSessions on Zoom or in person
My approach
Four principles that guide every process I lead.
Habits, not willpower
Motivation is only a small part of the journey. The real secret is building small habits that hold up, even on tough days.
Science, not trends
With a PhD in medical sciences and 25 years in healthcare, I know how to tell what really works from what just sounds good.
No one-size-fits-all
Every process is tailored to the person in front of me: their pace, their life and their goals.
Choose your hard
There is always something hard. There's the effort of training and eating well, and there's the weight of extra pounds, constant fatigue and declining health. You choose which one comes with you.
Who it's for
This coaching is for you if you can set aside one hour a week for three months, and you recognize yourself here:
You've tried several diets and workout plans. They worked at first, but you soon stopped, the weight came back, and sometimes you ended up heavier than when you started.
You're 40 or older, and you feel it's time to put yourself first.
You're sure the problem is a lack of self-discipline. More often, the method you tried simply wasn't right for you.
You want gradual change in nutrition and activity that truly lasts, not another crash diet.
About me
Nice to meet you, I'm Sharon. My journey has always moved along the line between precise science and mental and physical strength.
I earned three degrees at the Technion, from a bachelor's in biology to a PhD in medical sciences. I did my research in the lab of Nobel laureate Prof. Avram Hershko, where, under his supervision, I took part in research on protein degradation in the cell and how it regulates cell division.
This groundbreaking basic research, which began in the early 1970s, gave medicine a foundation for understanding many diseases, cancer first among them. It later led to life-saving cancer drugs and to the early diagnosis of neurodegenerative brain diseases.
If there's one thing I learned in my long years in the lab, it's that breakthroughs don't happen in a day. Real science is built on trial and error. It demands that you hit a wall, recalculate, not give up when there's no immediate answer, and come back again and again until you crack the challenge.
I took exactly the same approach with me from the world of research into the world of sport.
When I started road cycling, my fears and physical barriers told me to quit, but I chose to keep going. The peak came when I rode across Israel, from the Krayot to Eilat, in three consecutive days. There, 40 kilometers before the finish line, when my body demanded that I stop, I understood what I believe with all my heart:
When your legs get tired, your mind is what keeps going.
I believe that no challenge can stand up to persistence, goal-driven thinking and willpower, whether it's cracking a complex biological mechanism, a grueling physical workout, or life itself.
Education
PhD in Medical Sciences, Technion
Professional experience
25 years in healthcare, deputy director of a medical laboratory
Coaching training
Coach training at Yozmot College, specializing in mental coaching for wellness
Why work with me
A PhD in medical sciences and 25 years in healthcare: solid scientific knowledge behind every step of the process.
Authentic, empathetic, flexible and available: no judgment, and no promises of magic.
Personal coaching: not an off-the-shelf plan, but a path built around you and your life.
My goal is that you never have to start over again: together we'll build calm, steady, healthy habits that fit your life and last.
Worked with me?
I'd love to hear how it went. Your words could help someone else take their first step.
Your testimonial will be sent to me on WhatsApp, and after I read it, it will go up on the site.
Blog
Thoughts, research and practical tools on habits, movement, nutrition, and the way we talk to ourselves.
Self-compassion
Compassion is not giving up
Many people hear the word "compassion" and think of something soft, almost weak. But real compassion is not weakness. It is one of the most stable ways to keep going when things get hard.
Self-compassion
Who's talking in there?
Almost all of us have an inner voice that shows up exactly when something doesn't go as planned.
Self-compassion
The first voice after a slip
A day that didn't go as planned. Maybe you missed a workout, ate differently than you wanted, or simply didn't keep a promise you made to yourself.
Movement & stress
What happens in the body under stress?
Sometimes the body doesn't need another task on the list. It needs a way to release the load.
Nutrition
One meal doesn't decide everything
Do you know that feeling when one meal that's "not by the rules" makes you feel like the whole process is lost?
Movement
Cardio or weights? Maybe that's not the right question
The question isn't whether cardio is better than weights. The question is what your body needs right now: more endurance, more strength, or a combination of both.
Habits
The obstacle you don't see
In the evening you decide: "Tomorrow I start." In the morning, everything stays exactly as it was.
Environment & support
You don't have to change alone
Personal change almost never happens in isolation. It happens within a home, a family, friends, work, and the habits that already exist around you.
Motivation
Motivation that doesn't disappear after a week
At the beginning there's a strong push: a decision, energy, a feeling that this time it will really happen. And then, after a few days, motivation starts to drop.
Persistence
The day after the excitement
After the excitement come the ordinary days. No drama, no fall, just a day with no special spark, when you still need to keep going.
Self-compassion
Compassion is not giving up
Many people hear the word "compassion" and think of something soft, almost weak. But real compassion is not weakness. It is one of the most stable ways to keep going when things get hard.
Being compassionate toward yourself doesn't mean saying "everything's fine" and ignoring what happened. It means pausing for a moment, recognizing that it was hard for you, and responding to yourself in a way that doesn't break you down even further.
According to researcher Kristin Neff, self-compassion includes three simple things: speaking to yourself in a less judgmental way, remembering that mistakes are part of being human, and making room for an unpleasant feeling without being swallowed by it.
Instead of "What a failure I am," you can say: "That was a hard moment, but it doesn't define me."
This isn't a way to avoid responsibility. Quite the opposite: it's a way to get back to yourself faster, without staying stuck in guilt.
When compassion stays just a slogan, it doesn't really help. But when it becomes an everyday response, it can be a real tool for persistence.
Compassion is not pampering. It's not letting yourself off the hook. It's what helps you keep trying, even after a not-so-good day.
When was the last time you stood by yourself in a hard moment, instead of standing against yourself?
In the next posts, we'll talk about what compassion looks like in practice, in the moments when the inner critic starts talking.
Source: Neff, K.D. (2003). Self-compassion: An alternative conceptualization of a healthy attitude toward oneself. Self and Identity, 2(2), 85-101.
Self-compassion
Who's talking in there?
Almost all of us have an inner voice that shows up exactly when something doesn't go as planned.
It can come after a mistake at work, after something you said and didn't like, or after a day when you didn't stick to your plan. Suddenly it's there: sharp, fast, and sometimes not very generous.
Psychologist Paul Gilbert, who developed Compassion Focused Therapy, calls it "the inner critic." Originally, its role is to protect us, like an alarm system trying to warn us of danger.
The problem is that this system can't always tell the difference between real danger and a human mistake. As far as it's concerned, even a small slip can set off an alarm that's far too loud.
And when the inner critic works at that intensity, it doesn't really move us forward. Mostly it makes us shrink, stresses us out, and sometimes makes us stop trying.
It's important to remember: this doesn't mean something is wrong with you. It's an old mechanism trying to help, just in a way that doesn't always fit.
What does your inner critic sound like: more like a voice that warns, or a voice that attacks?
In the next post, we'll look at how you can start answering it differently. Not by silencing it by force, but by bringing in another voice, one that is steadier and more compassionate.
Source: Gilbert, P. (2014). The origins and nature of compassion focused therapy. British Journal of Clinical Psychology, 53(1), 6-41.
Self-compassion
The first voice after a slip
A day that didn't go as planned. Maybe you missed a workout, ate differently than you wanted, or simply didn't keep a promise you made to yourself.
And then comes the first voice: "Here I go again. I have no discipline. Why can't I just stick to it?"
We often believe that being hard on ourselves will help us "get back on track." But in practice, harsh criticism usually doesn't bring us back. It just adds guilt and pressure.
Researcher Kristin Neff found that a compassionate response to failure doesn't make people give up. On the contrary, it can help them keep going, because it lowers the sense of threat and makes it possible to get back into action.
Compassion doesn't mean ignoring what happened. It means asking: what would help me take one step forward right now?
In my work with clients, I see it again and again: the people who make progress over time aren't necessarily the ones who beat themselves up after every slip, but the ones who learn to pause, understand, and gently get back on track.
The next time you slip, which voice would you like to hear first: one that punishes, or one that helps you get back?
If you'd like to learn how to build an inner voice that brings you back on track instead of pushing you away from it, I'm here.
Source: Neff, K.D. (2003). Self-compassion: An alternative conceptualization of a healthy attitude toward oneself. Self and Identity, 2(2), 85-101.
Movement & stress
What happens in the body under stress?
Sometimes the body doesn't need another task on the list. It needs a way to release the load.
Under prolonged stress, levels of cortisol, the stress hormone, stay high in the body. A year-long study that followed 130 adults found that a group that did 150 minutes of aerobic exercise a week showed a measurable drop in baseline cortisol levels, compared with a control group that didn't change its activity habits.
In other words, exercise doesn't only help you calm down in the moment. Over time, it can help the body respond differently to the next stressful situation.
For quite a few people, this is exactly what happens: exercise becomes a way to unwind, and not just a tool for weight loss.
When was the last time a workout sorted something out in your head, not just in your body?
If you'd like to make movement a more steady anchor in your busy days, I'm here.
Source: Gianaros, P.J., et al. (2026). Effects of a year-long aerobic exercise intervention on neuroendocrine, autonomic, and neural correlates of stress, emotion, and cardiovascular disease risk in midlife adults. Journal of Sport and Health Science. https://doi.org/10.1016/j.jshs.2026.101135
Nutrition
One meal doesn't decide everything
Do you know that feeling when one meal that's "not by the rules" makes you feel like the whole process is lost?
But in most cases, it isn't the meal itself that derails the process. What really makes it hard is the thought that comes after it: "I've already ruined it, so whatever."
Eating researchers Janet Polivy and Peter Herman studied how people react when they feel they've "broken their diet."
They found that for people who hold very rigid rules, one lapse can feel like total failure, and from there it's easier to give up and keep eating without limits. For people who allow themselves more flexibility, the same lapse stays just one lapse, and they can get back on track without drama.
A less balanced meal is not a failure. It's just one moment within a whole process.
I see this a lot: the people who manage to keep a balanced diet over time aren't necessarily the ones who are strictest with themselves, but the ones who know how to leave themselves some human room within the process.
So before you set yourself another rigid rule, ask yourself: does it really help you stay consistent, or does it just make every lapse feel like a failure?
If you'd like to learn how to get back on track without turning every lapse into a failure, I'm here.
Sources: Herman, C.P., & Polivy, J. - studies on dietary restraint and overeating after breaking a diet. Herman, C.P., & Mack, D. (1975). Restrained and unrestrained eating. Journal of Personality, 43(4), 647-660.
Movement
Cardio or weights? Maybe that's not the right question
The question isn't whether cardio is better than weights. The question is what your body needs right now: more endurance, more strength, or a combination of both.
The body doesn't work in camps. It needs both a strong heart and strong muscles, and each gives it something different.
Aerobic exercise improves the ability of the heart, lungs and blood vessels to work better over time. Strength training, on the other hand, helps build and preserve muscle mass, improve posture, strengthen bones and make everyday activities easier.
A controlled study that compared aerobic training alone, strength training alone, and a combination of the two, in sedentary adults with excess weight, found that only the combined group improved both cardiorespiratory fitness and muscular strength at the same time, and even showed a drop in blood pressure, which was not seen in either of the groups that did only one type of training.
In other words, it's not either-or. It's both, just in the dose that fits your goal, your body and your routine.
In practice, many people stick to what feels familiar: only cardio because it feels like it "burns more," or only weights because that's the way they know to get stronger. But it's the combination of the two that usually creates a more stable foundation for health, fitness and consistency.
So before you decide what's "better," ask yourself a different question: what is my body missing right now: more endurance, more strength, or a balanced combination of both?
If you'd like to understand what will help you stay consistent with movement that truly fits your life, I'm here.
Source: Schroeder, E.C., Franke, W.D., Sharp, R.L., & Lee, D. (2019). Comparative effectiveness of aerobic, resistance, and combined training on cardiovascular disease risk factors: A randomized controlled trial. PLOS ONE, 14(1), e0210292. https://doi.org/10.1371/journal.pone.0210292
Habits
The obstacle you don't see
In the evening you decide: "Tomorrow I start." In the morning, everything stays exactly as it was.
Often it isn't a matter of willpower. It's a matter of distance: how many steps separate what you planned to do from the action itself.
Sneakers by the door, not in the closet. A water bottle on the table, not in your bag. Small weights in the living room, not in storage. The more available the action is, the greater the chance it will actually happen.
Often, change doesn't start with more motivation. It starts with a small rearrangement of your environment, so that it works for you and not against you.
What's one small thing in your environment that could make your next habit a little easier?
If you'd like to make change less dependent on willpower and more supported by your routine, I'm here.
Environment & support
You don't have to change alone
Personal change almost never happens in isolation. It happens within a home, a family, friends, work, and the habits that already exist around you.
We like to think of change as an entirely personal matter, but our environment influences us much more than it seems. Studies by Nicholas Christakis and James Fowler showed that behaviors and habits can spread between people who are close to each other, even when we don't notice it.
And that means something simple: you don't have to carry the whole change on your own. Sometimes sharing with one close person, asking for support, or creating an environment that understands your goal is part of the process itself.
In practice, even one person who knows, encourages, or simply doesn't make it harder can make the path feel a little less lonely.
Who in your life could be part of the change, and not just stand by and watch from the outside?
If you'd like to figure out who and what can support your change, instead of holding it all on your own, I'm here.
Source: Christakis, N.A., & Fowler, J.H. (2007). The Spread of Obesity in a Large Social Network over 32 Years. New England Journal of Medicine, 357(4), 370-379.
Motivation
Motivation that doesn't disappear after a week
At the beginning there's a strong push: a decision, energy, a feeling that this time it will really happen. And then, after a few days, motivation starts to drop.
That doesn't mean you're not serious. Often it means your motivation relies on something too external: "I should," "I was told to," "I have to." According to Deci and Ryan's Self-Determination Theory, motivation that lasts over time is linked more to a sense that the choice is yours, that you're making progress, and that you have support or connection around the process.
So if your motivation disappears, it's not a sign that you've failed. It's an invitation to check what's missing right now: more choice, more sense of progress, or more support along the way.
In my experience, when the goal feels like it belongs to you, and not like just another obligation on the list, it's much easier to keep going even after the initial excitement fades.
What are you missing most right now: a sense of choice, a sense of progress, or someone to hold you along the way?
If you'd like to find what will keep you going even after the excitement fades, I'm here.
Source: Deci, E.L., & Ryan, R.M. (2000). The "what" and "why" of goal pursuits: Human needs and the self-determination of behavior. Psychological Inquiry, 11(4), 227-268.
Persistence
The day after the excitement
After the excitement come the ordinary days. No drama, no fall, just a day with no special spark, when you still need to keep going.
Angela Duckworth studied what helps people persist in long-term goals. She found that it isn't only talent or the excitement of the beginning, but a combination of sustained interest and consistency, even when the path is less exciting.
And that's an important point: ordinary days are not a sign that something has gone wrong. They are exactly where real persistence is built.
This is where real consistency is built: not in the moments when everything flows, but precisely on the simple days, when the choice to continue is less exciting and more quiet.
Where are you right now: still in the excitement of the beginning, or already at the stage of building quiet consistency?
If you'd like to build a path you can keep following even on ordinary days, I'm here.
Source: Duckworth, A.L., Peterson, C., Matthews, M.D., & Kelly, D.R. (2007). Grit: Perseverance and passion for long-term goals. Journal of Personality and Social Psychology, 92(6), 1087-1101.
FAQ
How long does the coaching last?
Three months, with a one-hour session each week. That's enough time to build habits that stick, not just to see a first result.
Where do we meet?
On Zoom or in person, whichever suits you.
Is this another diet?
No. There's no rigid meal plan and nothing is forbidden. Together we build gradual change in nutrition and movement that fits your routine and can last.
I'm not in shape at all. Is this right for me?
Yes. We start from where you are today and move forward at your pace.
Ready to start?
Message me on WhatsApp or give me a call. We'll set up a short intro chat and see together how I can help.
